פסק-דין בתיק עב"ל 14801-03-11

סגן הנשיאה יגאל פליטמן

1.     לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציג הציבור מר ויסאם עזאם; ב"ל 1984/09), בו התקבלה תביעת המשיב להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ב-1995  (להלן - החוק).

פסק הדין האזורי

2.     ההליך בבית הדין האזורי התנהל על דרך של סיכומים בכתב, לאחר שהוסכם כי המחלוקת היא בשאלה משפטית בלבד. העובדות שלא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים, כפי שפורטו בפסק הדין האזורי, הן אלה:

"א. התובע נחשף לרעש מזיק בעבודתו.

   ב. לתובע נערכה בדיקת שמיעה ממנה עולה כי בבדיקת הולכת אוויר ירדה שמיעת התובע בתדרי הדיבור באוזן ימין ב-25 דציבל בממוצע ובאוזן שמאל ב-28.33 דציבל בממוצע. לעומת זאת על פי בדיקת הולכת עצם ירדה שמיעתו של התובע בתדרי הדיבור באוזן ימין ב-11.66 דציבל בממוצע וב-23.33 דציבל באוזן שמאל.

   ג. בדיקת הולכת העצם בודקת את הנזק לשמיעה שנגרם כתוצאה מרעש מזיק בעוד שבדיקת הולכת האוויר בודקת את הירידה הכללית בשמיעה ללא אבחנה בגורם לה."

3.     בית הדין האזורי פסק, כי סעיף 84א' לחוק שותק באשר לזיקה בין הירידה הנדרשת בשמיעה ובין סוג הבדיקה אשר מגלה ירידה זו. בית הדין הסתמך על פסק הדין הארצי בעניין דוד אלון (עב"ל 188/08 דוד אלון - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.11.2008; להלן- הלכת אלון), לפיו יש להעדיף את הבדיקה המיטיבה יותר עם המבוטח. בית הדין הסביר כי במקרה זה השאלה שבמחלוקת אינה נוגעת לאיכות הבדיקות אלא למידת הקונקרטיות שלהן, בהתאם למבחן הולכת העצם לעומת מבחן הולכת האוויר. בית הדין הפנה להלכת אלון לפיה בשלב זה מדובר בבחינה טכנית בלבד של התקיימות תנאי הסעיף, ומשכך הגיע לכלל מסקנה, כי פרשנות המשיב (להלן - המוסד) לפיה יש לבחון את התקיימות תנאי סעיף 84א' לפי מבחן הולכת העצם בלבד, מחמירה עם המבוטחים, ואין לה זכר בלשון הסעיף עצמו, וכי ממילא מדובר בתנאי סף בלבד, שלאחריו תבחן הוועדה הרפואית את מידת הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש ובין הפגיעה בשמיעת המבוטח. נוכח האמור קיבל בית הדין האזורי את התביעה, וחייב את המוסד לשלם למשיב הוצאות בסך 4,500 ש"ח.

ההליך לפנינו

4.     המוסד ערער על פסק הדין האזורי, וטען כי לפי מבחני הנכות, ספי השמיעה מחושבים בהתאם למבחן מוליכות העצם, וכי הדבר תואם את הלכת אלון ופסקי דין נוספים שניתנו עובר להגשת הערעור. עוד הסביר המוסד כי אם מחשבים את ספי השמיעה לפי מבחן מוליכות האוויר, תכללנה בתוך ספי השמיעה גם השפעות של גורמים תחלואתיים או חסימתיים ממקור התעלה החיצונית, עור התוף או האוזן התיכונה, גורמים שאינם קשורים לחשיפה לרעש בעבודה, ומכאן שאין טעם לבחון את הירידה בשמיעה לפי מבחן זה. ב"כ המוסד הדגיש כי גישתו זו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק בסעיף 84א', ועם תכלית החוק.

5.     בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בהליך זה הוצע לצדדים כי המשיב ייבדק במכון אובייקטיבי המוסכם על הצדדים על פי מבחן הולכת העצם. המוסד לא הסכים להצעת בית הדין, ומשכך נקבע התיק לדיון לפני מותב.

6.     בסיכומיו חזר המוסד, בעיקרו של דבר, על טענותיו בערעור.

7.     ב"כ המשיב מיקד את טענותיו בסיכומיו בשני נושאים: הנושא הראשון הוא עניין בדיקת מוליכות העצם, ולגביו טען המשיב כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין אריה שאולי (עב"ל 469/09 אריה שאולי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.10.2011; להלן- עניין שאולי), די בכך שחלק מהירידה בשמיעה מיוחסת לחשיפה לרעש בעבודה, כדי לעבור את תנאי הסף של סעיף 84א'(א)(2), ולפיכך אין צורך כי בדיקת הירידה בשמיעה תיעשה לפי מבחן הולכת עצם דווקא. המשיב הביא לעניין זה דוגמאות שונות, המעידות לגישתו על מצבים אבסורדיים ומפלים שעלולים להיגרם כאשר העמידה בתנאי הסעיף תיבחן לפי מבחן הולכת העצם. לטענתו, יש להשאיר את בחינת חלוקת הקשר הסיבתי בין הליקוי שנגרם לשמיעה עקב החשיפה לרעש בעבודה ובין גורמים תחלואתיים אחרים לוועדה הרפואית, ולא "לנפות" את המבוטחים כבר בשלב מקדמי זה; הנושא השני הוא בקשתו של המשיב לקיים דיון מחודש בהלכת אלון לפיה הירידה בשמיעה לפי סעיף 84א'(א)(2) צריכה להיות דווקא בתדירויות הדיבור, וזאת נוכח גישות רפואיות מנוגדות לטענתו, שלא עמדו לפני בית הדין בעת שנתן את פסק הדין בעניין אלון, ואשר "הוסתרו" על ידי המוסד.

8.     בדיון שהתקיים לפנינו חזר ב"כ המשיב על הדוגמאות שנתן בסיכומיו, והוסיף דוגמאות נוספות התומכות בטענתו לפיה בחינת הסעיף על פי מבחן מוליכות העצם מובילה להפליה בין מבוטחים. ב"כ המוסד טענה כי ההלכה שלפיה נוהג המוסד כיום היא זו המחייבת בדיקת שמיעה המעידה על ירידה בשמיעה של למעלה מ-20 דציבל לפי מבחן מוליכות העצם. אשר להסתמכות ב"כ המשיב על פסק הדין בעניין שאולי טענה ב"כ המוסד כי מדובר בפסק דין שניתן על סמך חוות הדעת הספציפית שניתנה בתיק, וכי מדובר בחריג בנוף ההלכה הקיימת בעניין זה. אשר לטענות ב"כ המשיב על דעות רפואיות התומכות בבחינת הסעיף גם על פי התדירויות הגבוהות טענה ב"כ המוסד כי אלו אינן ידועות לה.

9.     לאחר הדיון ביקש ב"כ המשיב רשות להשלים טיעון, ובה ביקש להבהיר ולחדד מספר דוגמאות המראות לשיטתו על התוצאות האבסורדיות שאליהן מוביל מבחן הולכת העצם.

דיון והכרעה

10.        לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים בכתובים ובעל פה ולכלל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין ערעורו של המוסד להתקבל. ככלל, מקובלות עלינו טענות ב"כ המוסד. לטעמנו, אין מקום לסטות מההלכות שניתנו זה מכבר המבהירות מהי הפרשנות הראויה שיש ליתן לתנאי סעיף 84א'(א)(2) לחוק. טעמינו למסקנה זו יפורטו להלן.

11.        סעיף 84א' לחוק קובע כך:

" (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה: